התפתחות "הלוחם־טכנולוג": השלכותיה של תוכנית "תנופה" על מודל הגיוס

186 איל בן-ארי, אלישבע רוסמן ואיתן שמיר השינויים במודל הגיוס בשלושת העשורים האחרונים ( 1990 - 2020 ) בשלושת העשורים האחרונים מתקיים תהליך שחיקה איטי והדרגתי אך קבוע במודל גיוס החובה בישראל . בכל שנה מחזור בני השמונה-עשרה בישראל כולל כ- 100 אלף צעירים וצעירות, מתוכם רק כ- 65 אלף מועמדים לשירות על פי חוק הגיוס . למעשה, מתוך אוכלוסיית חייבי הגיוס ( להלן מלש"ב — מועמד לשירות ביטחון ) , רק כ- 65 אחוזים מגויסים בפועל, ורבים מהם, כפי שיודגם להלן, משוחררים בטרם סיימו את שירותם ( מלחי, 2021 ) . על רקע נתונים אלה ניתן להבין את התערערות מעמדו של מודל צבא העם ואת השחיקה של האתוס המלווה אותו . תהליך השחיקה הוא תוצאה של מספר מגמות עומק מרכזיות ( ביטחוניות, חברתיות, תרבותיות וכלכליות ) המשליכות על מבנהו של צה"ל כמו גם על תורתו ועל ארגונו, ואולי חשוב מכול, על האתוס שלו . המגמה הראשונה היא השינוי באופי האיומים . משנת 1948 התפתחה בצה"ל תפיסת ביטחון שחילקה את האיומים לשניים : האיום היסודי והאיום השוטף . האיום היסודי היה המסוכן יותר במהותו, וכלל אפשרות של פלישה של צבא יחיד או של קואליציה של צבאות מדינתיים...  אל הספר
פרדס הוצאה לאור בע"מ