102 ניצן רותם הפסקת האש נוכחת — בין שממשלות ישראל מודיעות עליה ובין שלאו — והיא נושאת שורה של אתגרים לתפיסות הצבאיות העכשוויות, ובפרט לאלו של תפיסת "תנופה" המדגישה חד-צדדיוּת, ודאות, קטלניוּת צבאית וניצחון . מהם האתגרים הללו ? כיצד "תנופה" מגיבה עליהם, ומה טמון בתגובתה ? המאמר שלפניכם משיב על השאלות הללו דרך בחינת שדה המחקר על הפסקות אש, פיתוח תיאורטי של חלופה למחקרים אלו, והדגמה אמפירית של החלופה . הפרק הראשון במאמר סוקר את שדה המחקר על הפסקות אש . המחקרים — רובם מתחומי מדע המדינה ויחסים בין-לאומיים — עוסקים בהפסקות האש כאמצעי שהנמען שלו הוא העתיד — הפחתת הלחימה והאלימות . דגש פונקציונלי זה מוביל לחֶסר ( לקונה ) בנוגע לבחינת התכנים והמאפיינים הנוצרים סביב הפסקת האש בהווה, בלי קשר ליעדים הנתלים בה . המאמר מתמודד עם מגבלות הניתוח הפונקציונלי באמצעות אימוץ מסגרת מושגית העוסקת בהתהוות של צורות חברתיות, שאותה מפתח האנתרופולוג דון הנדלמן . פרק הממצאים שואל ממושגיו של הנדלמן כדי לנתח את ייצוג הפסקות האש בדיוני ממשל, בדיווחי תקשורת ובתוכניות צבאיות . אני מתמקדת בייצוג הפסקות האש בעת מבצע "צוק...
אל הספר