10 עפרה בן-ישי, יגיל לוי ורינת משה בישראל מעניק לפיקוד הצבאי ( מיכאל, 2022 ) — מרדד את הדיון הציבורי ופוגם ביכולתם של מקבלי החלטות להשפיע על עקרונות הדוקטרינה, לא כל שכן ביכולתם להפעיל עליה פיקוח אזרחי יעיל ( שלח, 2015 ) . הספר הנוכחי תורם למילוי חסר זה ולכינון גוף ידע חברתי לעיון במשמעויותיה הסוציו-פוליטיות של הדוקטרינה הצבאית בישראל . אסופת המחקרים מציעה כיוונים מגוונים לקריאת הדוקטרינה כטקסט המאפשר לזהות ולנתח תהליכים מרכזיים ביחסי צבא וחברה בישראל, ביחסי הדרגים המדיני והצבאי, ובאופן שבו מפרש הצבא עצמו את הדוקטרינה ומבקש להשפיע באמצעותה על סביבתו החברתית והפוליטית . הניתוח המוצע בספר נעשה בהקשר לתפנית מרחיקת הלכת בדוקטרינה הצבאית בישראל, שהחלה בשלהי המאה העשרים ( סיבוני, 2009 ) . בפרט, הוא מתמקד במקרה הבוחן של תפיסת ההפעלה לניצחון ובתוכנית הרב-שנתית "תנופה", אשר קודמו במהלך כהונת הרמטכ"ל כוכבי . עקרונות התפיסה והגיונה, אשר פורסמו בפומבי בכתב העת הצבאי ב י ן ה ק ט ב י ם, שפכו אור על הדרך שבה הדוקטרינה משמשת את הצבא לתקשר את תפיסותיו עם החברה האזרחית ועם נבחרי הציבור . במובן זה, התפיס...
אל הספר