פרק עשרים ואחד 288 לימים סיכם יגאל את הפרשה : בתחילת שנות האלפיים האשימו אותי שרימיתי את המדינה ב- 4 מיליוני דולרים . אחרי כמה שנים אמרו שאם היו עושים לי שימוע כמו שהבטיחו, לא היו מעמידים אותי לדין . אבל לא עשו שימוע, והמשפט נגמר בשום דבר . כמובן, הסבל שלי והמחיר ששילמתי בינתיים היו לא פשוטים . אז מה המסקנה ? שהמערכות גם טועות לפעמים . זה חלק מהמציאות המורכבת המודרנית . כל ניסיון להבין את החברה העכשווית בממדים פשוטים של שחור ולבן, מחטיא את המציאות ולא מסביר אותה . אין בעולם פתרונות 2 מושלמים . אני לא מאמין בשלום עכשיו ולא במשיח עכשיו . הפרשה השנייה אירעה בשנת 2005 – שרה, אשתו של יגאל, נפטרה בגיל 67 . היא הייתה אשת חינוך, ובשנים 1980 – 2003 הייתה שותפה מרכזית בהקמתה ובפיתוחה של מערכת החינוך בעיר אריאל : היא עבדה כמורה וכמחנכת במוסדות חינוך רבים ; טיפלה בילדים בסיכון ; קלטה וחינכה תלמידים עולים מארצות מצוקה ; יזמה והקימה, עם שותפים נוספים, את בית הספר העל-יסודי "מקיף אריאל", מוסד שבניהולה זכה בפרס החינוך הארצי בשנת 1997 . במקביל שרה הייתה שותפה פעילה בהקמת המִנהל לחינוך ערכי במשרד החינוך...
אל הספר