90 אורי אבירם לאחריות קופות החולים בפרק זמן של שלוש שנים מכניסת החוק לתוקפו ולכלול שירותים אלה במסגרת סל הבריאות שלו זכאי כל 44 תושב ( בן נון, ברלוביץ ושני, 2005 ; גרוס, רוזן ושירום, 9991א ) . מתכנני הרפורמה בתחום בריאות הנפש ראו בחוק ביטוח בריאות ממלכתי הזדמנות לשינוי מהותי בשירותי בריאות הנפש . הם סברו כי העברת האחריות למתן שירותי בריאות הנפש לקופות החולים תסייע לרפורמה מבנית כוללת, אשר תביא להתפתחותה של מערכת שירותי בריאות נפש קהילתית, המושתתת על עקרונות החוק, לפיהם שירותי הבריאות צריכים להיות זמינים, שוויוניים ונגישים לתושב במקום מגוריו ( גרוס, רוזן ושירום, 9991ב ; Shemer and Vienonen, 1995 ) . עקרונות אלה וכן תמריצים כלכליים לקופות החולים אמורים היו לצמצם את השימוש בשירותי אשפוז ולקדם הקמת שירותים קהילתיים ( אבירם ורוזן, 1998 ; מרק, פלדמן ורבינוביץ, 1996 ) . הרפורמה שהוצעה התבססה על עקרונות מתקדמים של שילוב שירותי בריאות הנפש במערך שירותי הבריאות הכלליים ( Mechanic, 1994 a ) . היא אימצה את העקרונות של שילוב בזרם המרכזי ( Mechanic, 1993 ; ( ) Mainstreaming and Integration Coleman a...
אל הספר