אליהו וינשטיין, מחנך ומורה לעברית ולתנ"ך, השריש בנו את האהבה לשפה ולמקורותיה, וכשלימד אותנו תנ"ך ממש ראינו בעיני רוחנו את גיבורי שבטי ישראל ואת התמודדותם האמיצה עם השבטים והעממים השכנים, יחד עם עלילות שמשון הגיבור וסיפורם של דוד וגולית, קמה לנגד עינַי דמותם של הפלישתים ; אנשים חסונים ושעירים ‑ ואויבים מרים . המורים ב"חוגים" הטביעו בנו את חותמם . לבית הספר ולמוריו היתה השפעה מכרעת על שלבי התפתחותנו בנעורינו ועל אורחות החשיבה שלנו . לכמה מן המורים שלימדוני אף נודע משקל רב בבחירת דרכי בחיים, בהיותם מקור השראה לחשיבה ולהתייחסות לעולם . לא אשכח את המורה למתמטיקה, צבי ברזובסקי ‑ לימים בר ‑ זיו ‑ איש קפדן וסמכותי, שנהג לפטור תשובות שגויות של תלמידים בביטויים כמו "שטות, הבל ורעות רוח" ; אהבנו את נעמי, המכונה נועמיצ'קה, המורה לטבע, שאיתה טיילנו בכרמל ולמדנו להכיר כל צמח, וכשאחד התלמידים הפריע לה, היא היתה פונה אליו בנועם ואומרת : "אתה מכביד עלי . . . " ; את המורה לתנ"ך, ד"ר מרדכי זר ‑ כבוד, זרל'ה בפינו, ידען מופלג ופרשן בר ‑ סמכא בתנ"ך, בייחוד בספרי עזרא ונחמיה, להם כתב פירוש מצוין ; את המנהל, ...
אל הספר