7 - החינוך האסתטי למימוש עקרונות המוסר : שילר וקאנט | 167 וחוויה אמנותיות . מאז תורת החינוך של אפלטון ועד לחינוך בימינו אנו מכירים את השימוש ב״אמנות מגויסת״, חינוך המבקש להעביר ערכים ותכנים שונים באמצעות הצורות האסתטיות, להפנים אותם ולשלבם באישיות של הפרט . תעמולה כזאת – מחורזת, מולחנת, מצוירת, מומחזת, מוסרטת וכו׳ – הגיעה אל שיאה האולטימטיבי במחצית השנייה של המאה ה - ,20 עם היעשותה חרושת של פרסומת מסחרית ותוך כדי הפשטת התכנים האידאולוגיים הרעיוניים ( הדתיים, המוסריים, החברתיים - מדיניים ) שאפיינו אותה קודם לכן . האמנות המגויסת – לכאורה כמוה כרעיון החינוך האסתטי של שילר לפי התזה הראשונה שלו – אינה מחשיבה את האמנות ( ואת הצורה האסתטית בכלל ) כתכלית לעצמה, אלא כאמצעי פדגוגי ( או פדגוגי כביכול ) לתכליות שהן חיצוניות לה . טענה אחת בביקורת האפשרית, שנוסחה לעיל, נכונה בהיבט מסוים : תכליתו המוסרית של החינוך האסתטי לפי התזה הראשונה של שילר היא אכן חיצונית להוויה האסתטית . עניין זה יעסיקנו בהמשך הדיון . אבל, מעבר לכך, נראה לי שהביקורת הזאת טועה בנקודה עקרונית . כפי שהוסבר לעיל, הרעיון הפדגוגי של...
אל הספר