אשמת האם על מות הנער

92 | עיונים בחינוך : מאמרים בפילוסופיה של החינוך אִמו החולה, אומר הנער ( בגרסאות של ברכט ) : "דווקא משום שאמי חולה עליי ללכת אתכם, כדי שאשיג למענה תרופה והדרכה אצל הרופאים הגדולים בעיר 27 שמעבר להרים" . אבל אנא, שימו לב כי בכל הגרסאות : במחזה הנוֹהמקורי, בתרגומיו לאנגלית ולגרמנית וכך גם בשלוש הגרסאות של ברכט, האם עצמה מעלה בראשונה את רעיון הצטרפות בנה אל המסע המסוכן : המורֶה, העומד לצאת למסע אל ההרים, בא אל ביתה כדי להיפרד ממנה ומבנה שהוא תלמידו, ואילו האֵם, לפני שהיא מברכת את המורה ב"בהצלחה", "שובו מהר", "אני מקווה שתשובו בשלום", מגניבה באקראי שאלה תמימה כביכול : בהאומר - כן בגרסה הראשונה ובהאומר - לא ( הצמוד להאומר - כן בגרסה השנייה ) עונה האם החולה על הודעת המורה בדבר מסע המחקר שהוא עומד לערוך, ואומרת שמעבר להרים גרים "רופאים גדולים" ( יש לשים לב, לפי האֵם לא רק או לא סתם "מורים גדולים" מעבר להרים, כפי שאומר המורה וכפי שמובן מההצהרה על תכלית המסע כ"מסע מחקר", אלא "רופאים גדולים" ) . בהקשר הזה היא מגניבה את השאלה בדבר הצטרפות בנה אל המסע ; לדבריה : "מסע של מחקר בהרים ! כן, באמת, שמעת...  אל הספר
מכון מופ"ת