86 | עיונים בחינוך : מאמרים בפילוסופיה של החינוך והברור מאליו לדעתי ( שעולה כהצהרה לקראת סוף האומר - לא ) והוא הקריאה לא להיאחז במִנהגים מסורתיים רק מכיוון שהם מסורתיים, אלא, במקום זאת, 9 לאמץ את הנוהג "לחשוב מחדש בכל מצב חדש" . תחילה עיבד ברכט את האומר - כן, שהוא העתקה עם שינויים מסוימים של תרגום מחזה נוֹיפני מהמאה ה - ,15 טאַניקוֹ, או ההשלכה אל העמק, שערכה חברתו הקרובה ועמיתתו, אליזבת האַוּפְּטְמַן . לנוכח ביקורת שנמתחה על האומר - כן בגרסתו הראשונה, הן על ידי תלמידי בית - ספר שהעלו את המחזה 10 והן על ידי מבקרים כמיודעו של ברכט, פרנק וַרְשָאוּאֶר, במאמרו "לא ודנו בו, 11 ואפילו על ידי המלחין האַנס אַייזלֶר, שכינה את המחזה – כך מופיע לָאומר - כן", בציטוט מציטוט – "פיאודליות מטומטמת", 12 נוכח אי - נחת כזאת באשר למחזה בגִרסה הראשונה שינה ברכט עניין מסוים בתוכן של האומר - כן בכך שקבע את יעד המסע אל ההרים, המתואר בו כמטרה שהיא לטובת הכלל, כלומר שינה את מטרת המסע מהיותו "מסע מחקר" להיותו "מסע הצלה" למציאת תרופה למגפה שפשטה בעיר, וכן הוסיף את החלק השני – האומר - לא – וחיבר אותו להאומר - כן בג...
אל הספר