האירוניה והשיתוק כאמצעים פדגוגיים

2 - על הדיאלוג הסוקרטי | 45 אם אטוּם התלמיד העומד מול המחנך בדיאלוג הפדגוגי ואינו מוכן לקלוט את שמבקשים להקנות לו, שׂוּמה על המחנך לנסות לפרוץ את האטימות הזאת, להשתדל להגיע אל היסודות הפנימיים בקרב התלמיד שמהם הוא יוכל לגבש, לכאורה בעצמו ומעצמו, את התובנות שהמורה מבקש להנחיל לו, או לפחות לסלק מתודעתו את הסבָרות המוטעות . ועם כל זאת, יהא המחנך פדגוג מעולה ביותר – סוקרטס בכבודו ובעצמו – דבר אחד לעולם לא יוכל לעשות למען חניכו : הוא לא יוכל ללמוד במקומו ; הוא לא יוכל לרכוש במקומו תובנה נכונה ולא מידה - טובה, אשר רק החניך עצמו יכול ליישמה בהתנהגותו שלו . שׂוּמה על המחנך, אם כן, לגרום לחניכו ללמוד לעצמו, בעצמו ומעצמו . האירוניה והשיתוק מוכרים כאמצעים פדגוגיים שסוקרטס השתמש בהם 46 ל״הדרכה הנכונה״, בהעירו את בני שיחו בחקירה ובתוכחה שהוא מכוון כלפיהם . ברם האירוניה הנידונה כאן אינה עניין של סגנון השיח הפילוסופי גרידא, וכוונתי 47 אלא על גם אינה להצביע על אמצעי ההגנה של סוקרטס מפני המתנכלים לו, אמצעי פדגוגי שהוא הכרחי למלאכת החינוך המיוחדת לדיאלוג הסוקרטי, על רקע תפישת החינוך הכוללת של אפלטון . ה...  אל הספר
מכון מופ"ת