יודע ? אולי תעלו את זה ותגידו לנו מה התשובה'" . בינגהם עשה זאת, אבל כאשר המדענים שתרמו את הבעיות ראו אותן באתר, "כל אחד מהם כתב לסמנכ"ל לענייני מדע ואמר שאסור לפרסם את הבעיה, היא יותר מדי סודית, 'ולמה לעזאזל אתם חושבים שמישהו חוץ ממני יכול לפתור אותה ? '" הם צדקו במידת מה . אם הכימאים המשכילים ביותר, המומחים ביותר, ובעלי המשאבים הטובים ביותר בעולם, נתקעו על בעיה טכנית - למה שמישהו אחר יוכל לעזור ? הסמנכ"ל לענייני מדע הוריד מהאתר את כל הבעיות, עד האחרונה שבהן . בינגהם יצא למסע שידולים . לפחות שווה לנסות את הבעיות שלא יסגירו סוד מסחרי, ואם זה לא יעבוד, לא קרה כלום . הסמנכ"ל קנה את הטיעון . האתר הועלה שוב ועם בוא הסתיו החלו להגיע תשובות . רצה המקרה וארצות הברית היתה נתונה אז בבהלת אנתרקס, לכן, אמר בינגהם, הוא היה הנמען היחיד ששמח לקבל בדואר מעטפות עם אבקות לבנות . "אני זורק אותן לספקטומטר", הוא אמר, "וצועק, 'יש, עוד אחת ! '" אנשים זרים יצרו חומרים שסחררו את ראשיהם של מדעני איליי לילי . וכפי שסבר בינגהם, המפתח היה ידע חיצוני . "זה נתן תוקף להשערות שלנו בתחילת הדרך, ועדיין הייתי מופתע מכך ש...
אל הספר