לאחר שהוצג לנו הדוח התבקשו המשתתפים להגיב על מסקנותיו, אלא שבמקום דיון מקצועי וענייני על המלצות הוועדה, הדיון הפך למתקפה אישית על לוקר . ביקשתי את רשות הדיבור ואמרתי שבראייתי, צריך לנתח את מסקנות הוועדה בצורה עניינית : - לקבל ולממש את המסקנות הנכונות המחייבות טיפול . - להתלבט לגבי מסקנות שמחייבות מחשבה נוספת ולהחליט מה לעשות איתן . - לומר בצורה פשוטה וברורה מהן המסקנות שיש למערכת הביטחון השגות ענייניות לגביהן ושאי - אפשר לקבל אותן . בכל מקרה, הדגשתי, אסור בשום פנים ואופן לצאת אישית נגד לוקר, אדם שיש לו זכויות רבות, שאני סומך על יושרו והגינותו, ושביצע את המשימה שהוטלה עליו על פי מיטב הבנתו המקצועית והבנתם של חברי הוועדה שבראשה עמד . כלומר לנהל דיון לגופו של עניין ולא לגופו של אדם . לצערי, זה לא קרה . כמה ימים אחרי המפגש התקשר אלי יוחנן וביקש שניפגש . שמעתי בקולו שהוא מוטרד . נפגשנו . יוחנן דיבר מדם לבו, בעיקר על ההתקפות האישיות כלפיו ועל כך שמתייחסים אליו כאל "בוגד" במערכת הביטחון שבה גדל ושכל כך חשובה לו . המבטים שהפנו כלפיו חלק מעמיתיו וחבריו לנשק והדברים שהטיחו בו היו קשים לו במיוחד ...
אל הספר