בטייסת ה - F15 שוויתרה עלי כמה חודשים קודם לכן, הבינו שאולי בכל זאת כדאי שאגיע אליהם ושיגרו אלי מסרים . החלטתי שאין לי מה לחפש בטייסת שמפקדיה אמרו בעבר כי לא אחראי להפקיד בידי מטוס F15 . העלבון עדיין היה צורב . אמרתי למפקד הבסיס, שייצג אותי בדיון : "או שאעבור ל - F16 ( ואוכיח למי שצריך להוכיח כמה הם טעו ) או שאישאר בטייסת המיראז'ים . כף רגלי לא תדרוך בטייסת ה - F15 . אף אחד לא יכול לחייב אותי להאריך חתימה ולעבור למטוס יותר מתקדם" . לשמחתי, הוחלט שאעבור למטוסי ה - F16 . זאביק רז, מפקד הטייסת שאליה הגעתי ומי שהוביל שנה אחר כך את מבצע אופרה לתקיפת הכור הגרעיני בעיראק, היה מרוצה במיוחד מזה שאמרתי שאני רוצה רק F16 ולא F15 . אני לא בטוח שהוא ידע את הסיבה האמיתית . . . זה היה הדבר הטוב ביותר שקרה לי בחיל האוויר . הגעתי לטייסת נהדרת - טייסת הסילון הראשונה - עם אנשים כלבבי ומפקד טייסת, רז, שאני אוהב ומעריך מאוד . מערך מטוסי ה - F16 היה איכותי, צעיר, דינמי ואנרגטי, והוא אִפשר לטייסים צעירים כמוני להתפתח, להוביל ולהביא לידי ביטוי את יכולותיהם . המעגל נסגר כשבפרק השלישי בחיי אני משחק גולף עם מפקדי...
אל הספר