אני רק מייעץ ( בהנחה שביקשו ממני . . . ) אם עצתי לא התקבלה, לא אשדר עלבון או אכזבה . אני לא אמור להיות במרכז ולא הכול סובב סביבי . . . יותר מזה : גם אם עצתי התקבלה, לא אצפה להערכה פומבית ולקרדיט . זה רק בונוס ויש אנשים שקשה להם עם זה . אני יודע והוא יודע שנתתי מכל הלב עצה לאדם שאני רוצה בטובתו ועזרתי לקדם נושא שחשוב לו . המצב השלישי - כשלא מוגדר מי האחראי ומדובר בעצם בהחלטה משותפת . כשהנושא חשוב לי, אבהיר בנחת אך בצורה ברורה שזה המצב, ואוביל את המהלך בשיתוף ותוך התחשבות . אם ארגיש שהנושא חשוב לאדם השני יותר מאשר לי, אתן לו לקבל את ההחלטה ו"אזרום" איתו באמת, בלי לעשות פרצופים . . . אם ישאלו, אומר . לא ישאלו ? גם טוב . אם יתעקשו שאהיה שותף להחלטה, אבקש מהאדם השני לבחור שלוש אלטרנטיבות שהן טובות מבחינתו ואעזור לו בבחירה . לעתים קרובות, הדינמיקה בין האנשים חשובה יותר מאיכות ההחלטה . למשל איזה סוג ספה לקנות, לאיזו מסעדה ללכת, לאן לנסוע לחופשה . לא כל כך משנה הצבע של הספה ואם היא יפה או פחות יפה, מה שחשוב זה שנשב עליה יחד בשמחה ובכיף . המצב הרביעי - כשהצד השני מקבל החלטה חשובה ומשמעותית שנוג...
אל הספר