"אין מצב . אני לא אתן לך להופיע ככה . נלך לחנות מיוחדת בווינה ונלביש אותך כמו שצריך" . עכשיו היה תורי להתחלחל . . . אבל הבנתי שהוא כנראה צודק . הלכנו לחנות נחשבת ויוקרתית בווינה שבה נהג דורון לקנות את בגדיו המפונפנים . אמרתי לו : "תעשה מה שאתה רוצה . תבחר בשבילי את מה שנראה לך הכי מתאים . אני לא מתערב" . האירוע המוזר הזה הסתיים בקנייה רצינית של חליפה, חולצות, נעלים ועניבות . השיא היה כשדורון ביקש שיביאו לי את "המילה האחרונה" באופנת הגברים של אותם ימים, ז'קט משובץ שנראה לי ממש ממש לא לעניין ולא בכיוון . . . אבל לא התערבתי . סמכתי עליו וזרמתי . כמה שבועות אחר כך נסענו לסלון האווירי בפריז . בראש המשלחת עמד קצין בכיר מחיל האוויר בדרגת תת - אלוף, היו בה עוד מספר קצינים בכירים בדרגת אלוף - משנה ואני, צעיר המשתתפים, סגן - אלוף, "הזנב" של המשלחת . הפגישה הראשונה שלנו היתה עם בכירים מקונצרן מטוסים אמריקאי ענק . השנה היתה 1992 . האינטרנט עדיין היה בחיתוליו, גוגל עוד לא נולד, וקשה היה לדעת מי הוא מי ואיך כל אחד נראה . כל חברי המשלחת הישראלית היו לבושים, כצפוי, ב"חליפות הבר מצווה" שלהם, ורק אני עם...
אל הספר