כך, בדרך לא דרך, הגיע אבא אל "בית הזכוכית" בבודפשט, שבו העניקה הקונסוליה השווייצרית מחסה לכ - 3,000 יהודים . לאור מראהו, נער בלונדיני עם תלתלים ואף שפיצי, תפקידו של אבא בבית הזכוכית היה לצאת בכל יום לחלק "שוצפסים" ( תעודות שווייצריות מזויפות ) ליהודים ברחבי בודפשט, בתקווה שאולי השוצפסים יעזרו להם . יצא ולא ידע אם יחזור . עם תום המלחמה חזר אבא לכפר שלו וחיכה שמישהו ממשפחתו ישוב . כמעט שנתיים חיכה . ואז הבין : "נשארתי לבד בעולם" . החליט לעלות לארץ . מאז, ולמשך כל חייו, ליוותה אותו שאלה פתוחה אחת, שאלה שנותרה ללא מענה, שלא הרפתה ממנו ולא נתנה לו מנוח ; שאלה ששאל את עצמו כל הזמן ושאל גם אותנו, ילדיו : "למה אני נשארתי בחיים וכל המשפחה שלי נרצחה ונשרפה באושוויץ ? " אמרתי לו : "אבא, לא היית עם המשפחה שלך . קפצת מהרכבת כשהם לא איתך . מה כבר יכולת לעשות ? " זה לא עזר . ב - ,2007 בהיותי מפקד חיל האוויר, תקפנו והשמדנו את הכור הגרעיני הסורי . בתום המבצע קיבלתי מכתב אישי מראש הממשלה, אהוד אולמרט . הוא כתב שם מילים חמות ומרגשות על חיל האוויר ואנשיו, על הנחישות, התכנון והביצוע המרשים, ועל המשמעות של ...
אל הספר