הקצין שהיה אחראי לנושא, ושישב גם הוא באולם, האדים, נכנס מיד למגננה ואמר : "אנחנו תמיד שולחים לכם קפה" . לא יכולתי להתאפק ואמרתי : "איך אתה יכול לשקר ככה במצח נחושה ? " אבל הוא התעקש ואמר שוב, אדום כולו : "מגיע אליכם קפה לטייסת" . בשלב הזה כבר לא שלטתי בעצמי, ובמקום לשתוק אמרתי בעצבים : "לא רק ששיקרת קודם, אתה ממשיך בלי בושה לשקר בפני כולם" . דממה באולם . איכשהו האירוע הסתיים . . . מיד אחר כך העביר לי מפקד הבסיס מסר שאני צריך להתנצל בפני אותו קצין . אמרתי שאני לא מתכוון להתנצל . הקצין שיקר והצדק איתי . מה שביני לבינו הוא ביני לבינו ולא קשור למפקד הבסיס . חשבתי על זה לא מעט והבנתי שטעיתי בגדול . לפני יום כיפור התקשרתי לאותו קצין והתנצלתי מעומק לבי על כך שהלבנתי את פניו ברבים . היה לו קשה מאוד עם מה שקרה, אבל הוא קיבל את התנצלותי בגדלות רוח . הסיפור הזה מעסיק אותי וטורד את מחשבותי כבר שנים . אני לא מתחרט על כך שהעליתי את הנושא . עשיתי זאת מתוך מחויבות לטיפול בפרט וברמה העובדתית גם צדקתי, לא קיבלנו את מה שמגיע לנו וחשוב עבורנו לפני טיסות . מותר לחלוק, להתנגד, להתווכח - אבל יש דרך לעשות את ...
אל הספר