מעל אושוויץ . התערוכה והתצוגה האווירית בוורשה ענייננו אותנו הרבה פחות . . . אלא שכמה ימים לפני המועד המתוכנן של המטס אמר לי אשל : "הפולנים לא מוכנים שנטוס מעל אושוויץ . הם אומרים שזה מוגדר כאזור של שלום" ( כן . . . בטח . . . ברור . . . ) . סיכמנו שהוא ינסה להשיג אישור מהפולנים דרך השגריר הישראלי ומקבלי ההחלטות בוורשה, ושאני אעשה כל מה שאני יכול מהארץ . אולי נצליח להשפיע . האירוע האווירי היה בעיצומו, המטוסים שלנו כבר היו על אדמת פולין, אבל הפולנים התעקשו ואנחנו לא הצלחנו לגרום להם לשנות את דעתם . הבנו שאנחנו בבעיה . לפני המטס המתוכנן, שאחריו אמורים היו המטוסים לחזור לארץ, שוחחנו פעם נוספת . אשל עדכן אותי שהפולנים מסרבים שנבצע מטס בגובה נמוך והסכימו לאשר רק שנטוס בגובה רב, דבר שהוא חסר ערך . אמרתי לו : "צעיר, הפעם האחרונה שהפולנים אמרו לנו מה לעשות היתה לפני 60 שנה . תעשה מה שצריך לעשות . אם יש להם בעיות, שיפנו אלי" ( "צעיר" ב"חיל - אווירית" זו מילת חיבה ) . ואכן, המטס בהובלת אשל, עם חבריו הטייסים והנווטים שכולם דור שני לניצולי שואה, בוצע בגובה נמוך ובצורה מושלמת . כשחלף המטס מעל אושוויץ...
אל הספר