במהלך השיחה ביקשה יעל מאבא להיזכר מה חשב וכיצד הגיב כאשר ביקשתי, כנער בתיכון, לקנות אופנוע . אבא פתח מיד בנאום חוצב להבות, הסביר כמה זה מסוכן לרכוב על אופנוע כשהדברים לא בשליטתך המלאה - גם אם אתה רוכב מצטיין אתה תלוי בנהגים אחרים - וסיפר כיצד החליט שלא לאפשר לי בשום אופן לקנות אופנוע למרות שמאוד רציתי . אחותי עודדה אותו להמשיך ולדבר על ההחלטה ההיא, שהתקבלה מתוך סיבה אחת בלבד : הוא פשוט דאג לי . אני, מצדי, תיארתי עד כמה זה היה קשה לי, איך כעסתי עליו, כמה התמרדתי ומה הייתי מוכן לעשות כדי לבטל את רוע הגזירה . אבא שב והדגיש שעשה את המעשה הנכון, והוסיף כי עד היום הוא שלם לגמרי עם ההחלטה . ואז לחשה לי יעל : "קדימה, זה הרגע . . . " אמרתי לאבא : "עכשיו תורנו . אנחנו מבקשים ממך להפסיק לנהוג ואנחנו שלמים לגמרי עם הבקשה" . אמרנו לו שאם הוא סומך עלינו ויודע שאנחנו דואגים לו ואוהבים אותו, אז אם אנחנו חושבים שהוא צריך להפסיק לנהוג זה מה שצריך לקרות ; בדיוק כמו שהוא החליט לפני עשרות שנים, מאותן סיבות בדיוק, שלא אקנה את האופנוע שכל כך רציתי . וזה עבד . באותו רגע הניח אבא את מפתחות הסובארו שלו על השולח...
אל הספר