התחדשות עירונית בישראל: מגמות וכלים

22 מרחב מיקוחנ תהליכי התחדשות עירונית בעידן הניאו-ליברלי נוסף על כך, בעשור הראשון לקיומה התמודדה המדינה עם גלי עלייה גדולים : מספר תושבי ישראל היהודים גדל מ- 650,000 בשנת 1948 ל- 8 . 1 מיליון בשנת 1958 , 24 גליגידול של כ- % 180 בעשור, מהם % 72 בשלוש השנים הראשונות לקום המדינה . עלייה אלו הצריכו פתרונות דיור רבים ומיידיים, שכללו אכלוס בנכסי נפקדים, במחנות הצבא הבריטי, במחנות ארעיים ובמעברות . בעשורים הראשונים הייתה המדינה אחראית למדיניות השיכון והיא התערבה בצד ההיצע של שוק הדיור על ידי הקמת דירות מגורים 25 באמצעות חברות בנייה ממשלתיות וציבוריות וסבסודן בהתאם לקריטריונים לאומיים . בשנים 1952 – 1963 נבנו בישראל כ- 400,000 יחידות דיור, מהן כ- 240,000 בבנייה 26 הבנייה התבצעה בערים הגדולות תלציבורית, שחלק ממנה יועד לפינוי המעברות . אביב, ירושלים וחיפה וב- 30 ערי הפיתוח שקמו בפריפריה לאכלוס העולים . השיכון הציבורי היווה מסגרת לפתרונות מגורים למהגרים שפקדו את ארץ ישראל עם הקמתה, והיה לאחד מסימני ההיכר המובהקים ביותר של מדינת הרווחה המודרנית . שיכונים אלו פתרו בעיית מגורים לכמיליון עולים חדשים ...  אל הספר