118 כל החוקים נשמעים לו גם במחוזות ילדותו בצפון רומניה וגם בירושלים, שבה חי כל חייו הבוגרים . אולם בשונה ממסורת שירי העצים, אצל פגיס האורן אינו אורן, והשיחה אינה באמת שיחה . בדומה למשל ההודי, גם פגיס כותב כאן משל . אין הוא רואה לנגד עיניו אורן ספציפי, ממשי . זו אינה שירת טבע אימפרסיוניסטית . זהו שיר שעוסק בלוגיקה של הפרספקטיבה ובעקרונות תורת התודעה . זהו שיר פילוסופי לפי מיטב מסורת השירה הימי-ביניימית ולא שיר טבע . ארבעה טיפוסים אנושיים מציג הדובר : הראשון, בוטנאי . הוא הגדיר את העץ לפי "הסוג, המין והזן" . זוהי עמדה ניטרלית, "מדעית" לכאורה . המשוחח הראשון מחפש אחר סממנים אוביקטיביים לכאורה, שנקבעו לפניו, והוא מיישם אותם . הפועל "הגדיר" כבר לקוח מתוך עולם אובייקטיביסטי, וכך גם שמות התואר "סוג", "מין", "זן" . אלה הן דקויות הידועות רק ליודעי ח"ן, ודאי לא לאדם הסביר . המשוחח הראשון הוא מומחה לתיאוריה של העץ . השני, תעשיין . פרגמטי . מבחינתו האורן כבר אינו אובייקט חי בטבע, אלא כבר הפך להיות חלק מ"תעשיית הקרשים", ולפיכך יש לו מגרעות . כלומר, המשוחח השני כבר נמצא בעמדת המבקר היודע לחפש יתרונו...
אל הספר