86 כל החוקים נשמעים לו החקירה, שהיא במקרה זה רב-פעמית ולא חד-פעמית, התביעה לאמת, הווידוי, ההוכחות המרשיעות, הניחוש, ההודאה באשמה — כל אלה מצויים בתוך שדה סמנטי של ספרות בלש, והם חלק מהקונבנציות הספרותיות של הז'אנר . השאלה היא מהו הפשע . יש חשוד, יש וידוי, יש חוקר ויש נחקר . מהו הפשע, אם כן, מהי האשמה ? בדרך כלל ספרות בלש עוסקת במעשה רצח לא מפוענח . אף כאן נרמז מעשה רצח — רצח של מי שנולד יחד עם הדובר, שהיה כמעט תאומו הסיאמי, שהוא חולק עמו אותו דם, שהם היו כמו שני ראשים של מגנט אחד . נרמז אפילו שאי-אפשר להבחין בין שניהם, שהם חולקים תודעה משותפת : "תמיד ניחשנו זה את זה . " אבל בסופו של עניין אחד משניהם מת . לא ברור מי . התוצאה היא פיצול של העצמי, כפי שמתואר בטור הלפני אחרון : "כל דמיון ביני וביני / הוא מקרי בהחלט . " ואף על פי כן מבטא השיר בעת ובעונה אחת את משאלת הרוצח לרצוח ואת משאלת הקורבן להירצח, שכן שניהם אחד הוא . התשוקה אל המוות היא המנגנון המכונן את השיר, לפי שהיא מייצרת את הזהות בין הרוצח לבין קורבנו, זהות הנובעת מתוך טיעון הומניסטי ממדרגה ראשונה, באשר הוא מבטל את הצגת הרוצח כמפלצ...
אל הספר