56 כל החוקים נשמעים לו תקופת היותו תינוק מקבלת את מרב המילים בתוך הדפדוף הכרונולוגי . הוא "שוכב על בטנו ומוצץ" — "בבטחה" . ציפיות הסביבה : "נועד לגדולות" . מצב הרוח : "מרחבי הרצפה מחכים לו", "אי אפשר להחטיא" . אחר כך מגיעה הילדות, כשהוא "מצולם על רגליו" ולכאורה תלמיד, אבל הוא כבר "שוכח את אשר לא ילמד" וכאן, בניגוד לתיאור תקופת הינקות, מתגנבים כבר ביטויי שלילה לתוך תיאורו : "שוכח", "לא ילמד" . בתחנה הרביעית הוא כבר נער בסיום לימודיו, בתמונת המחזור הוא "מחייך", אך רק לרגע, ובתמונת המחזור מורים ולא תלמידים לידו, תיאור אשר מעצים יותר מכול את תחושת בדידותו . בתחנה הבאה הוא דווקא אינו לבד, הוא מצוי כגבר צעיר עם בנות זוג, אך מדובר ביחסים זמניים ואקראיים, אין הוא מתעכב על פרטים ואפילו לא זוכר כמה היו, וכן לא פרט נוסף עליהן : "עם אישה או שתיים . " אף ההימצאות על חוף ים, על אדמה חולית שאיננה סטטית, מצביעה על ארעיות . התחנה הסופית היא תחנת ההווה . בניגוד לתנועה הפיזית שהייתה על החוף עם הנשים, כעת הוא שוב בגפו, בתוך הבית . הוא "נח", הוא "מבוגר ומצהיב", מצחו נשען על ידו — תנועה המייצגת באומנות החזו...
אל הספר