עורקים בסלע 25 אך הסלע הזה הוא לא באמת סלע, אלא הוא סלע-אדם, בעל עורקים ומחזור דם ודופק . למעשה זה גם לא גוף מלא של אדם, אלא דומה יותר לסלע-לב, גם מפאת גודלו וצורתו ; ביטויי ההאנשה רומזים לכך שיש כאן לב אדם, ושוב, גם תובנה זו מתפתחת בקורא ומתבססת לקראת סוף השיר . "יש אנשים עם לב של אבן, יש אבנים עם לב אדם," כתב יוסי גמזו בפזמון המפורסם, "הכותל" ( 1967 ) . והנה פגיס, לפניו, כבר מעצב את המטפורה של לב האבן האנושי, שבהתחלה הוא שלם, ולאחר מכן הוא נשבר, ויש לו עורקי דם מתרוצצים בתוך מחזור דם סגור . בשירהּ "גאווה" ( הספר השלישי, תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, 1969 ) כותבת דליה רביקוביץ : "אפילו סלעים נשברים, אני אומרת לך . / ולא מחמת זקנה . " סלעים תמיד ייצגו בתרבות את היסוד המלא והיציב של הטבע . רביקוביץ ופגיס, המאנישים את הסלע ומייחסים לו תודעה, רגשות ונשמה, הולכים בעקבות מקורות יהודיים קדומים, למעשה מהתנ"ך ואילך, עבור דרך ספרות חז"ל וספרות ימי הביניים, במדרש, באגדה ובספרות הקבלית . "והסרתי לב האבן מבשרם" ( יחזקאל יא, יט ) , "לבו יצוק כמו אבן" ( איוב מא, טז ) , "אבן מקיר תזעק" ( חבקוק ב, יא ) , כ...
אל הספר