110 יהודה ישראלי, אסתר פלד אסתר : במרכז הסיפור האדיפלי יש דיאלקטיקה של חיבור והפרדה . יהודה : כן . אסתר : כלומר, התוכן שנשאר הוא תוכן שאומר : כדי להיות סובייקט צריך לעשות הפרדה, להיות יצור שהוא מצד אחד מחובר — לאביו, לאמו, לאחיו — אבל מצד אחר הוא גם נפרד מכולם . יהודה : אכן . אבל אמרנו שלאקאן ויתר, בעצם, על המודל הזה שמצביע על תהליכי הפרדה והיפרדות, והוא יוצר תיאוריה "רזה" שכוללת את שלושת המשלבים — הסמלי, הדמיוני והממשי — והם בלבד, ומבחינתו לתוך המכל המשולש הזה אפשר לצקת תכנים שונים . כיוון שהשלושה האלה עובדים יחד, אין סיפור אחד נכון לספר עליהם ; אין מסלול ליניארי אחד נכון של עלילה, כי הם עובדים יחד ותלויים זה בזה, כך שגם אם אני אסלול פה מסלול התפתחותי — כזה שמתאר כיצד הדברים נראים אצל תינוק, אחר כך ילד וכן הלאה — לדבר עליהם דרך מודל התפתחותי זה מסלול אפשרי אחד, לא היחיד, מבין הקומבינציות האפשריות . אז המסלול ההתפתחותי הזה מתחיל בכך שהילד נולד אל הממשי, כלומר הגוף שלו לא אחוד, אין לו קואורדינציה, הוא מרגיש את עצמו — אסתר : הוא לא "מרגיש את עצמו", אין "עצמי" . הוא מרגיש כל מיני דברים . ...
אל הספר