בת שבע היתה אלמנה נוספת שהגיעה לדוד, אחרי שחלפו ימי האבל על רצח בעלה, אוריה . הפעם מתוארים הנישואים באמצעות הפועל "אסף" : "וַיַּעֲבֹר הָאֵבֶל וַיִּשְׁלַח דָּוִד וַיַּאַסְפָהּ אֶל בֵּיתוֹ וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה" ( שמואל ב יא, 27 ) . במקרים אחדים מתוארים הנישואים כ"נתינה" . אבי הכלה "נותן" אותה לבעלה . מכאן שהבעל "לוקח" את מה שנותנים לו, מבלי שיש צורך לומר זאת מפורשות . כך היה בפרשת נישואיה של רחל . לאחר שיעקב התלונן באוזני לבן על המרמה שהביאה לנישואיו עם לאה, הסכים לבן לתת לו את רחל תמורת שבע שנות עבודה נוספות, הפעם כנראה בלי לערוך משתה נוסף לאנשי המקום . לבן גם התרכך בנקודה אחת . הוא הסכים לתת את רחל באשראי, כלומר להשיא אותה ליעקב ימים ספורים לאחר הנישואים עם לאה, כאשר יעקב נדרש לשלם, לאחר קבלתה, בשבע שנות עבודה ( על לאה שילם מראש ) . הנישואים מתוארים כך : "וַיִּתֶּן [ לבן ] לוֹ [ ליעקב ] אֶת רָחֵל בִּתּוֹ לוֹ לְאִשָּׁה" ( בראשית כט, 28 ) . כך גם מסופר על נישואי דוד ומיכל : "וַיִתֶּן לוֹ שָׁאוּל אֶת מִיכַל בִּתּוֹ לְאִשָּׁה" ( שמואל א יח, 27 ) . הרושם הברור הוא שמדובר בנישואים ללא טקס,...
אל הספר