העבדות וחוקי החמלה שבתורה

קבלת התורה בהר סיני ( גוסטב דורה ) הדמיון בטכניקת הניסוח אינו צריך להאפיל על הפער העצום בערכים . הבדל בולט אחד הוא במה שניתן לכנות חוקי החמלה שבמקרא, הכוללים חובת סיוע לעניים וחובה להושיט עזרה לזולת ולמי שנמצא במצוקה . חוקי החמלה תופסים חלק מרכזי מהחוק המקראי, ובהקשר הנוכחי ניתן להזכיר רק מקצתם . הם כוללים חובה להשיב אבידה לבעליה : "לֹא ‑ תִרְאֶה אֶת ‑ שׁוֹר אָחִיךָ אוֹ אֶת ‑ שֵׂיוֹ, נִדָּחִים, וְהִתְעַלַּמְתָּ, מֵהֶם : הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם, לְאָחִיךָ" ( דברים כב, 1 ) . חובה זו קיימת לא רק כלפי אוהב, אלא גם כלפי אויב : "כִּי תִפְגַּע שׁוֹר אֹיִבְךָ אוֹ חֲמֹרוֹ תֹּעֶה הָשֵׁב תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ" ( שמות כג, 4 ) . לכך מצטרפת חובה רחבה להשיט עזרה : "לֹא תִרְאֶה אֶת חֲמוֹר אָחִיךָ אוֹ שׁוֹרוֹ נֹפְלִים בַּדֶּרֶךְ וְהִתְעַלַּמְתָּמֵהֶם הָקֵם תָּקִים עִמּוֹ" ( דברים כב, 4 ) , ודברים אלה חלים גם על בעל חיים השייך לאויב ( שמות כג, 5 ) . בעליו של חלקת שדה, המגיע לקצור את הקציר או לאסוף את היבול, נדרש להותיר שאריות לעני, לגר, ליתום ולאלמנה ( ויקרא יט, 9 ‑ 10 ; דברים כד, 19 ‑ 22 ) . על מלווה נאסר להשפיל...  אל הספר
משכל (ידעות  ספרים)