האחריות בשל עדות שקר

אחראית לעדות השקר . למרות שהיא עצמה לא העידה, דינה הוא כדין עדי השקר שפעלו בהוראתה ( לפי חוק העונשין שלנו, העונש על עדות שקר הוא, לפי סעיף 232 לחוק העונשין, עד שבע שנות מאסר, ואם נעשה הדבר בעד טובת הנאה - העונש הוא עד תשע שנות מאסר ) . השאלה המעניינת היא האם עד השקר, ובענייננו גם המלכה איזבל שעדות השקר ניתנה לפי הוראתה, אחראי לתוצאות עדותו . כלומר, אם בעקבות עדותו הכוזבת נשלח אדם חף מפשע למאסר, האם הוא אחראי בשל מאסר שווא ? ואם בשל עדותו הכוזבת נידון אדם למוות - האם הוא אחראי בשל רצח ? בעניין זה שורר פער תהומי בין גישת המשפט העתיק לזו של המשפט המודרני . המשפט העתיק עבר בהדרגה מן השלב שבו היו הצדדים מסדירים את סכסוכיהם בינם לבין עצמם לשלב שבו נדרשו לפנות להכרעתו של שופט . גאולת הדם היא דוגמה בולטת לסנקציה שהוטלה במקורה בלא היזקקות להליך משפטי כלשהו . בספר במדבר פרק לה, פסוק 19 נאמר מפורשות, "גֹּאֵל הַדָּם הוּא יָמִית אֶת הָרֹצֵחַ . . . " ואולם, לאחר מכן פורשה הוראה זו ככפופה לכלל, שלפיו אין ממיתים עבריין בלא משפט . מכאן שגואל הדם אינו יכול לפעול על דעת עצמו . יש להעמיד את העבריין לדין, ...  אל הספר
משכל (ידעות  ספרים)