שושנה, אישה צדיקה ויפת תואר, היתה נשואה לאדם עשיר, שליד ביתו היה נטוע פרדס . שושנה נהגה לטייל בפרדס ושני זקנים צפו בה ( לפי אחת הגרסאות, בזמן שהתרחצה בבריכת הגן ) , חמדו אותה ודרשו ממנה להעניק להם את חסדיה . משסירבה איימו עליה שאם לא תיעתר להם, ינקמו בה נקמה נוראה . שושנה לא נכנעה והשניים העלילו עליה כי ראו אותה בוגדת בבעלה עם גבר שנמלט מן המקום . היו אלה שני עדים שדי היה בעדותם כדי להרשיעה, והיא אכן נידונה למוות בעוון ניאוף . ואולם, לפני הוצאתה להורג שמע אלוהים את תחינתה ושלח את מלאכו ליתן בינה יתרה בדניאל, שבאותה שעה היה עדיין נער . דניאל נזעק וקרא להמון להרפות מהנאשמת ולאפשר לו לחקור את שני העדים בנפרד . בחקירה זו, שהיתה מעין משפט שהתנהל בפני דניאל, הוא שאל כל אחד מן העדים היכן אירע מעשה הניאוף, תחת איזה עץ וכיוצא באלה . מובן שבעדויותיהם של השניים נתגלעו סתירות חמורות . דניאל הכריז על חפותה של שושנה . שני הזקנים נענשו והוצאו להורג . לפי גִרסה אחת, נאסרו השניים ומלאך אלוהים שלח בהם אש והרגם . לפי גִרסה אחרת, דניאל עצמו שפט אותם למוות על פי דין תורה, שלפיו צפויים עדים זוממים לאותו עונ...
אל הספר