עשרה קיסרים | 132 בקיץ 68 התכונן אספסיאנוס להטיל מצור על ירושלים, כאשר הגיעה הבשורה על מותו של נירון . הוא הפסיק את הלחימה עד לקבלת הוראות חדשות מן הממשל החדש . אבל לפני שמכונת המלחמה הרומאית שבה והתניעה, העולם התהפך פעמים אחדות, וכשחדל מכך, אספסיאנוס ניצב בראשו . סנאט מתריס וצבא הולך ומתמרד כפו על נירון התאבדות . כולם הסכימו שיש צורך בשינוי, אבל בכל הקשור בקיסר החדש — או בהחלטה אם יש בו צורך כלל — הקונצנזוס היחיד היה שהחרב תגיד את המילה האחרונה . מקץ מאה שנה הגיע השלום של אוגוסטוס לסיומו . המציאות החדשה היתה מלחמה, והיא השתוללה מגאליה וגרמאניה עד יהודה ובתחומי איטליה עצמה . זאת היתה תקופה של קרבות יזומים, חמס וביזה, מצוֹרים ולחימה ברחובות . שניים מהמקדשים הנערצים באימפריה, בית המקדש היהודי השני בירושלים והמקדש הפגאני ליופיטר הקפיטוליני הטוב והגדול, נחרבו עד עפר . וכמו להדגיש את פורענויות התקופה, זמן לא רב לאחר השבת השלום על כנו פקד את איטליה אסון הטבע הגדול בתולדותיה . שנת 69 היה שנת ארבעת הקיסרים . אחרי התאבדותו של נירון ב- 9 ביוני 68 , תפסו ארבעה גברים את השלטון בזה אחר זה . שלושה מ...
אל הספר