אחרית דבר - ביקורת תרבות

204 רועית דהן אינה מאפשרת לקיים את היחס חירות-אחריות . מושג החירות, כפי שמגדיר אותו סארטר ב הישות והאין , מרוקן את פעולתו של האדם מכל תוכן ומכל רצף בזמן, ולפיכך או שאינו מאפשר אחריות כלל או שטוען לאחריות מוחלטת ( 1972 Marcuse, ) . אפס האפשרות להחיל אחריות - מסקנה אפשרית ראשונה שנובעת מטענותיו של סארטר היא שלכאורה לא ניתן לייחס אחריות לאדם שנוהג באופן אותנטי, שכן הוא אינו מחויב לשום תוכן חיובי ואינו מותנה בערכים בסביבה או ב"אני" שנתון באופן אפריורי . האדם לאמיתו של דבר מזוהה על ידי סארטר עם הבשביל עצמו ( קרי, עם האין ) ולא עם הישות כשלעצמה, שאותה עליו לבטל . לפיכך האדם יכול לבחור, לפי סארטר, בכל רגע נתון באפשרות אחת מתוך אינסוף האפשרויות שנתונות לפניו . אולם לפי עמדת הגל בחירה זו היא ביטוי רק לשלילה הראשונה, וככזו אינה אלא בחירה שרירותית וחסרת ביסוס, וחסרה את הכוח המניע לפעולה קונקרטית . טענה זו ניתנת להמחשה באמצעות הדוגמא של סארטר עצמו כפי שמופיעה במאמרו "האקזיסטנציאליזם הוא הומניזם" . הסטודנט שמתלבט בין האפשרות להישאר עם אמו הזקנה והאפשרות לצאת להגנת המולדת, יכול, כאדם אותנטי, לבחור ל...  אל הספר