ספר שני, פרק כה 279 יחסים בלא מונחי יחס הדדיים אינם נתפסים בקלות מחשבתי מובלת לדבר מה מעבר לקאיוס עצמו, ואני בא לידי חשיבה על שני דברים . והיות שכל אידיאה, בין פשוטה ובין מורכבת, יכולה להיות הסיבה שבעטייה הרוח מצרפת כך שני דברים וכביכול מביטה בהם יחד אף על פי שהם בכל זאת ממשיכים להיחשב מובחנים, כל אחת מן האידיאות שיש לנו יכולה להיות היסוד ליחס . בדוגמאות שלעיל, הסכם הנישואים וטקס הנישואים עם סמפרוניה הם סיבת הכינוי בשם או ביחס "חתן", והצבע הלבן הוא הסיבה לכך שאומרים עליו שהוא לבן יותר מאבן גיר . 2 יחסים אלו, ויחסים המובעים כמותם במונחי יחס שיחסים אחרים מתאימים להם ונרמזת בהם הדדיות, כגון אב ובן, גדול יותר וקטן יותר, סיבה ותוצאה — אלה ברורים מאוד לכל, וכל אדם תופס את היחס במבט ראשון . שכן אב ובן, בעל ורעיה ומונחים אחרים של יחס הדדי נראה שכמעט שייכים זה לזה, ומתוך הרגל מהדהדים מיד ומאשרים זה את זה בזיכרונם של אנשים : עם הזכרת שמו של אחד מהם מיד נישאות המחשבות אל מעבר לדבר שזהו שמו . וכאשר יחס זה נרמז בבירור כה רב, הוא אינו נעלם מעיני איש ואין מי שמפקפק בו . אבל במקום שבו לא המציאו שפות ש...
אל הספר