פרק טו על מֶשך והשתרעות, הנידונים כאן יחד

ספר שני, פרק טו 167 וגם המֶשך אינו מוגבל בידי תנועה מדוע אנשים מודים ביתר קלות במֶשך אינסופי מאשר בהשתרעות אינסופית של כל גוף אין לנו קושי להגיע . אבל כאשר הרוח נמצאת שם, היא אינה מוצאת דבר שיעצור בעד התקדמותה אל תוך השתרעות אינסופית זו, שאין הרוח יכולה למצוא בה שום קצה וגם לא להעלותו בדעתה . גם אל לאיש לומר שאין דבר מעבר לגבולות הגוף, אלא אם כן הוא מוכן להגביל את האל לגבולות החומר . נראה שלשלמה, ששכלו היה מלא וגדוש בחכמה, יש מחשבות אחרות כשהוא אומר "השמים ושמי השמים לא יכלכלוךָ", 40 ולדעתי מי שמשכנע את עצמו שביכולתו להרחיב את מחשבותיו למרחק גדול יותר מזה של קיום האל, או לדמיין השתרעות היכן שהוא אינו נמצא בו, מפריז מאוד ביכולתו של שכלו . 3 כך גם לגבי המֶשך . לאחר שהרוח מקבלת את האידיאה של אורך כלשהו של מֶשך, היא יכולה להכפילה ולשוב ולהכפילה ולהגדילה לא רק מעבר לקיומה שלה, אלא מעבר לקיומם של כל היֵשים הגופניים וכל מידות הזמן הלקוחות מגרמי השמים ומתנועותיהם . ובכל זאת הכל מודים בקלות שאף על פי שאנו מתייחסים למֶשך כאל חסר גבולות ( וזה ודאי כך ) , בכל זאת איננו יכולים להרחיבו מעבר לכל ישות...  אל הספר