022׀ עלי כ"ץ עם השנים אפרוריים מעט ועמוסי שגרה . היתה בהם אחריות מתישה לצרכים הקיומיים של כל אחד מהאנשים הקרובים לי, אחריות שבאה, כך רטנתי לעצמי, על חשבון צורך זכרי עמוק ועתיק שדחק בי להיות בטבע, לבד, נטול אחריות ורגישות כלפי אנשים, ובכלל זה כלפי מי שאני כה אוהב . אך למענם אני מוותר לעתים קרובות מדי על עצמי, ובעיקר על חלומותי הכמוסים . קל מאוד, אני חייב להודות, להאשים את בת הזוג בכך שאין אנו מוצאים די פנאי או כוחות לממש את החלקים הנרקיסיסטיים של עצמנו . היא הרי אשמה ממילא בכל המחדלים שלנו, וכשאני חושב על כך, ייתכן שזו אחת מהסיבות שבעטיין אנו בוחרים מלכתחילה להתחתן . כך אירע שההסכמה הגורפת של אלן, שלימים קיבלה נפח מוגזם לכאורה של התלהבות ושל עידוד, חסמה בפני את האופציה של כעס או של קיטורים, ואט- אט נרגעתי ושבתי לשגרת היום-יום הנעימה והמשמימה . רק בלילות — באותם רגעי חסד של חלומות בהקיץ, רגע לפני השינה, כשאני עושה באמת רק מה שבראש שלי — טיפסתי בדמיוני על ההר הגבוה בעולם . אייל הוא הסַפָּר שלי . לא נוח לי לספר לכם על אודותיו כיוון שגבר אמיתי אינו מדבר על הספר שלו כפי שנוהגות נשים, ודאי לא...
אל הספר