412׀ עלי כ"ץ כשאנחנו עולים לרכבת הוא מתיישב לצדי . אני חושב לעצמי שזהו רגע קסום . הנה אני יושב במפגש אקראי עם אדם אקראי במקום אקראי, כשבחוץ חושך של שעת חצות, והוא מספר לי בהתרגשות גדולה שיש לו אישה יפה מאוד . הוא מחטט בקדחתנות בכיס מעילו כדי להראות לי תמונות בטלפון הנייד שלו . אני מחייך שוב לגבר הנעים הזה המדבר על אהבה, על ילדים ועל אשתו היפה, ומביט בטיפות הגשם הדקות של חודש אוגוסט הנמרחות כבמשיחת מכחול על חלון הרכבת . "אתה רואה ? " הוא אומר, "תסתכל כמה היא יפה," ומצביע על דמות מטושטשת המופיעה על מסך הטלפון . "היא אכן יפה," אני אומר, וחושב לעצמי שזה משונה במקצת שהוא מדבר רק על היופי שלה לאחר שנות נישואים כה ארוכות . "היא צעירה ממני בשלושים שנה," הוא אומר כמי שקרא את מחשבותי . "כשנפגשנו פעם עם הבן שלי ועם אשתו," הוא מחייך חיוך גאה בפניו הגרומות העטופות זקן קצר, "המלצרית חשבה שאלה הם שלושת הילדים שלי . " עיני נעוצות באורות המרצדים של בתי כפר ציוריים החולפים במהירות מסחררת ונראים לי כאיורים בספר ילדים . "וילדים ? כמה ילדים יש לך ? " אני שואל . "עזוב ילדים," הוא ממשיך לגלול את מסך הטלפון ....
אל הספר