הגורילה הפנימית׀ 159 הקשבת לי — הרי כבר אמרתי לך מאה פעמים שהוא עורך דין מגשר, אז הוא מייצג את שנינו . " "למה אנחנו צריכים מגשר ? " הוא חתך, מתעלם מהכעס שלה . "למה אנחנו לא יכולים לפתור את הבעיות שלנו בינינו, לבד ? אני לא צריך עזרה מאף אחד, בטח לא מאיזה עורך דין שאני בכלל לא מכיר ושכבר דורש ממני לחתום על כל מיני טפסים . " "זאת בדיוק הבעיה שלך," היא התפוצצה, "אתה עם האגו הדפוק שלך ! אף פעם לא יעלה אפילו בדעתך לבקש עזרה ממישהו," ודמעות של זעם החלו מחניקות את קולה . הדמעות שלה תמיד פתחו צוהר נסתר בלבבו . הוא זכר את הפעם הראשונה, בחורף לפני עשרים שנה . הם ישבו חבוקים על שפת הים, עטופים במעילי הפוך שלהם, והיא הביטה בו בעיני התכלת הרכות שלה . מזג האוויר היה סוער ומקפיא . הוא אהב לקחת אותה לים דווקא בימי החורף הסוערים . היא דיברה על הקשר ביניהם ועל כך שהיא מעריכה את כל הדברים שהוא עושה למענה ומאושרת שהם מצאו זה את זה, אבל לפעמים היא לא בטוחה . . . "לאן את חותרת ? " הוא קטע את רגשנותה, "למה את הולכת סחור-סחור ? " "אני לא הולכת סחור-סחור," התגוננה, בוחרת את המילים בקפדנות . "רק ש . . . לפעמים א...
אל הספר