הגורילה הפנימית׀ 111 נאבקתי כמו פיל באקווריום בכפתורים העקשניים של חולצה המדיפה ריח נשי, חולצתה של חברתי הראשונה . לא הרחק מכאן, דקות נסיעה אחדות בלבד, גם נפגשתי לראשונה עם עמיחי . זה היה באחד מטיולי הצופים להרי ירושלים היוצאים מנקודת מפגש קבועה בעין כרם . מובן שהכרתי אותו עוד קודם לכן, אך רק בטיול ההוא התפתחה בינינו לראשונה שיחת נפש, ומאז התהדקו היחסים . עמיחי היה נער מקסים, תמיד מוקף בנות, מוכשר, ספורטאי מצטיין שלא אהב להפסיד, ויותר מכול — חבר רגיש ופתוח . היינו אז כבני שש-עשרה . בנות ומין גדשו את עולמנו עמוס ההורמונים . לעמיחי היתה חברה לפני כולנו, והוא שיתף אותי בחוויה שלו מבלי להיכנס לפרטים אינטימיים, אך בדרך שהסעירה את דמיוני והדירה שינה מעיני . כשהוא כבר זכה להתיר את סוגר החזייה של חברתו, אני הייתי עסוק עדיין בלהתחכך, כמו בהיסח הדעת, בחזה של הנערה שבה הייתי מאוהב בסתר . בעודנו מסתחררים בטירוף חושים, הנחתי את ידי על מותניה, נוגע לא נוגע בשדיה, מתעופף בריקוד הפולקה של ערב שבת בצריף הירוק של שבט מודיעין שבמורדות עמק המצלבה בירושלים . "בטח שאני זוכר את הפעם הראשונה שלך," הוא התלהב, ...
אל הספר