דורון רובין 12 ברצוני לחבק את משפחת השכול הגדולה והכואבת, אשר נמצאת עמנו ומזכירה לנו ללא הרף את גודל אחריות המפקדים, ואת המסירות שבה עלינו לטפל בחיילינו בשגרה ובעת קרב כדי להחזירם לבתיהם, והם שלמים, בריאים, ובשאיפה מנצחים . "במותם ציוו לנו את החיים," כתב ביאליק ואומרים כולנו בימי הזיכרון, ואני נודר ומבקש יום-יום שנהיה ראויים לקורבנם . לסא"ל יאיר תל צור ז"ל, המג"ד שלי, אדם נערץ, קר רוח ואמיץ לב, שנהרג בסיני לאחר מלחמת ששת הימים ; ולמחליפו דן שומרון ז״ל — מופת של תבונה, רגישות אנושית, מקצוענות ומנהיגות, אומץ ויושרה, שהייתה לי גם הזכות לשרת תחתיו בתפקידו כרמטכ"ל . אני מקדיש את הספר גם לכל הלוחמים שפסעו לצדי, לפני ומאחורי, לכל אורך הדרך . ובהם : — לחברי פלוגתי בחטיבת הצנחנים בימי מבצע כראמה 1968 — לגדוד 202 במלחמת יום הכיפורים קצינים בני דורי חוו את הנוראה שבמלחמות ישראל — מלחמת יום הכיפורים . אז נזרעו בי זרעי התובנות הראשונים . שם, בדיונות של סיני, מול שריון מצרי דוהר ועט על חיילי גדוד 202 ולנוכח לוחמיו שעצרו אותו בחזם, שם התפכחתי והתנערתי מדור מפקדים שאכזבוני קשות, מדור הפיקוד הבכיר שהות...
אל הספר