3.2.4.1. המניעים לשינוי

67 פרק שביעי : השעיר לעזאזל 67 מקבילים מהמזרח הקדום אין רמז להריגתו של השעיר, אך בטקסים דומים מאוחרים יותר מרומא העתיקה מתחילת האלף הראשון לספירה, כן מצאנו תיאורים של בעלי 3 1 1 הצביע, לדוגמה, על כך שבמאסיליה, על פי פטרוניוס,החיים שנהרגו . ברמר 4 1 כמו כן, השעיר לעזאזל גורש מהעיר, אך על פי מקורות אחרים, הוא סולק ומת . בעוד שבאתונה בתחילה השעירים גורשו לעבר הגבול, במיתוס האיטאולוגי השעיר לעזאזל נהרג . על פי טענתו של ברמר הדרישה להרוג את השעיר לעזאזל היא התפתחות מאוחרת יותר . 5 1 ציטטתי את התוספתא כפורים ג, יד שם מופיעות מספר שאלות שנשאל לעיל רבי אליעזר באשר לשעיר המשתלח . השאלה האחרונה היא : ״דחאו ולא מת, מהו שירד אחריו וימתינו״ . זאת אומרת שהחידוש באשר להריגת השעיר היה ידוע כבר בתקופתו של רבי אליעזר . ברצוני להציע שבראשית התקופה התנאית, כאשר עדיין הניחו שהכפרה נעשית באמצעות השעיר לעזאזל, טקס השילוח אכן הועצם וכחלק מהרצון להשיג כפרה, הועלתה הדרישה להרוג את השעיר, ייתכן גם בהשפעת מקורות רומאיים . רק בתקופת אושא נקבע שמותו אינו מכפר ואינו מעכב את הכפרה, וכפי שראינו בהרחבה לעיל ( עמ׳ 114 )...  אל הספר
הוצאת אוניברסיטת בר אילן