1. השעיר לעזאזל במקרא

47 פרק שביעי : השעיר לעזאזל 47 או מלאך חבלה, מופיעה במספר מקורות בספרות הבתר מקראית ובמספר מדרשים 4 הוא מופיע כדמון מרדני, חוטא ומחטיא, 3 כך, לדוגמה, בספר חנוך אמאוחרים . שהאל ציווה לקושרו ולהשליכו במדבר תחת הסלעים . לאור זאת, יש שטענו שהשעיר המשתלח בויקרא טז נשלח לתחום שלטונו של עזאזל בישימון, לאחר שהעמיסו עליו 5 את הטקס . את עוונות ישראל וכוחות הטומאה הפוגעים במחנה . באופן זה פירש לוין לטענתו, שילוח השעיר הוא פעולה מאגית כאשר באמצעות סמיכת הידיים והווידוי הכהן כופה על השעיר את העוונות ומשלחו בעל כורחו לישימון . לוין מדגיש, אומנם, שאין כאן קורבן המוקרב לעזאזל במובן הרגיל אלא ״המחלה נתפסת כרעה שבאה 6 חוקרים אחרים סבורים שהטקס משאול תחתיות והמטרה היא להחזירה לשאול״ . אומנם מושרש במקורו בשכבה פולחנית קדם ישראלית, אולם בצורתו הנוכחית במקרא 7 שהצביע על כך שבאופן כללי החטא במקרא אינו הוא חסר את הממד המאגי . קויפמן, רע דמוני אלא חטא דתי ומוסרי, העיר שהעובדה שבפסוק ז נאמר ששני השעירים עומדים לפני ה׳ ואף לאחר ההגרלה על השעירים הכתוב קובע שהשעיר לעזאזל ״יָעֳמַד חַי לִפְנֵי ה׳ לְכַפֵּר עָלָיו״ (...  אל הספר
הוצאת אוניברסיטת בר אילן