3.1. הזאות הדם – כפרה על חטא ׳טומאת מקדש וקודשיו׳ בלבד

10 פרק שלישי : מערכת הכפרה ביום הכיפורים – בין המקרא לספרות התנאית 10 המקראית עליה עמדנו לעיל, החטא שנעשה במרחב החולין מטמא את הקודש בטומאה ריטואלית ממשית המצריכה הליך של טהרה וחיטוי . זאת בניגוד לתפיסה הרווחת בחז״ל שניתקה לחלוטין את הקשר בין חטא לטומאת המשכן, וכפי שנראה 54 על פי הבנה זו, הצעת המדרש לפיה הכפרה על הקודש היא משלוש העבירות להלן . הללו מניחה שעבירות אלו טימאו את הקודש הזקוק כעת לחיטוי . יש, אומנם, מקום לערער על קריאה זו כאשר לא ברור שאכן השקפה זו באה לידי ביטוי במדרש שלפנינו : ראשית, יש לשים לב שלפי התפיסה המקראית אין הבחנה בין חטאים שונים וההנחה היא שכולם מטמאים את הקודש, ואילו הדרשה כאן עוסקת בשלושה חטאים בלבד ומניחה שמושג הטומאה קשור לעבירות אלו בלבד . שנית, לפי הבנה זו, הפער בין ההצעה הנדחית במדרש ובין המסקנה ( ׳טומאת מקדש וקודשיו׳ ) איננו רק באשר לסוג העבירות שקורבנות החטאת מכפרים עליהם אלא גם באשר למושא הכפרה : לפי ההצעה הראשונה מושא הכפרה הוא המקדש ואילו לפי המסקנה, שמדובר על כפרה מפני טומאת מקדש וקדשיו, מושא הכפרה הוא הקהל, וכפי שנראה בסמוך . אלא שפער זה איננו נרמז...  אל הספר