08 | שער שני : פרקי מסורה שעליה צמחו וממנה ינקו התפיסות הדקדוקיות בעברית, שהֶמשכן ופיתוחן והתייסדותן תחת כנפי ההשפעה של הדקדוק הערבי היו . גרעין זה הריהו ה מ ס ו ר ה . יש רגליים לסברה שפעילותם של בעלי המסורה חוזרת לתקופה קדומה ביותר, והיא מתלווה אל תהליך מסירת הטקסט מראשיתו . ליווי זה תחילתו בעל-פה, ולאחר זמן, החל במאה השישית או השביעית למניינם, הריהו מועלה על הכתב בצורות שונות של סימנים וקיצורים וראשי תיבות, הלוא הן הערות המסורה, שראשיתן מזעָר ואחריתן שׂגתה מאוד . כבר בעלי המסורה, הם עצמם, ליקטו את ההערות, אספון ומנאון, וחיברו אותן לכדי רשימות ערוכות ומסודרות על-פי עניין משותף לכל פרטיהן, עִתים, שיתוף שבצורה או בתוכֶן, ועִתים, שיתוף שבמניין . האוסָפים האלה והספירות האלה סללו את הדרך להכללות, לניסוח כללים, לראיית הכלל מבעד לפרטים . והכללים מהם שנגעו לעניינים של כתיבה וסימון, ומהם שנגעו לעניינים של הגייה ולשון . כללים ראשונים אלו הם-הם הגרעין, שאצר בחובו את חומרי הלשון שעליהם ראשית צמיחתו של הדקדוק העברי . מאמצים לשימורם של טקסטים מקודשים היו מנת חלקם אף של בני דתות אחרות, כגון הסורים ו...
אל הספר