| קללת דרעי 256 לירושלים, למד בישיבת "לב בנים", הפך לאחד מפעיליה המרכזיים ומונה פורמלית למנהל "המרכז לשיקום האסיר" . פורמלית, יש להדגיש, כי החל מ- 1985 לא זז דבר בישיבה בלי החלטה או אישור של דרעי . מדובר היה בעצם בתיאטרון בובות שבו הדמויות צוחקות לעתים גם על עצמן . הבובה היחידה שהעזה למרוד במלכות בשלב מסוים היתה זו של שמולביץ : הוא סירב להיות איש קש של דרעי, הוא התנגד בגלוי להונאת המדינה, הוא הרגיז את המנהיג הצעיר — הוא הפך לאברך בלתי רצוי בתחנת שאיבת הכסף החרדית . הוא קילקל את ההצגה ומאז סר חנו אצל "העכביש" ( הכינוי שדבק כאמור בדרעי ) . שמולביץ התפטר בקיץ ,1987 יצא בשאלה ובנה את ביתו בעתלית . מעת לעת דיבר על פצעי העבר וסיפר לחבריו מי זה באמת דרעי . יום אחד, באוגוסט ,1989 כאשר יצא למסעדה בחברת אדם שהיה איתו בקשרי עבודה, הוא נסחף מעט, והתחיל לדבר סרה בשר הפנים . שמולביץ לא ידע שהאיש שיושב מולו משמש מעת לעת גם כמודיע של המשטרה ופיזר עוד ועוד האשמות כוללניות . המודיע נדהם, הזמין את עצמו לקצין המודיעין של יאח"ה צפון, רפ"ק דוד בר יהודה, ודיווח לו בתמציתיות על נאומו של החוזר בשאלה . בר יהודה...
אל הספר