| קללת דרעי 10 ורצה יותר מדי ומהר מדי ; אולי הדחייה ממעשיו כנבחר ציבור ; אולי הקלות המדהימה שבה הצליח לתעתע בעשרות עיתונאים, בהם בכירים ומנוסים, שהתייצבו במשך שנים לימינו . לפני כשנה וחצי פגשתי בירושלים את אחד המקורות שלי בפרשה והוא הזכיר לי את "ימי הפחד", כלשונו . הוא לא ישן אז בלילות, סיפר, הוא חשש שייחשף כמקור, כ"מויסר", כמלשין . "גם היום," אמר לי, "אני לא בטוח שאנשים במחנה הדתי והחרדי יסכימו לדבר איתך על דרעי . הם ינסו להתחמק . " השיחה הזאת החזירה אותי באחת אל דפי הספר הבלתי מושלמים ואל הימים בהם הזהירו אותי שוחרי טובתי לא לפרסם את התחקיר . אל תכתוב על דרעי דברים רעים, אמר לי אחד מהם, אל תכניס ראש בריא למיטה חולה . הוא בועט, הוא מתוחכם, הוא זהיר — לא תצליח לפצח אותו . לבחור הצעיר הזה יש נושאי כלים, שעושים בשבילו את העבודה המלוכלכת . האנשים הטובים טעו : החקירה העיתונאית חדרה בסוף לבונקרים של דרעי ושל ש"ס ואני מגולל אותה בהרחבה בקללת דרעי . אני מתאר את ההסתננות למעוז של מי שנחשב אחד הפוליטיקאים היותר מוכשרים והיותר מושחתים בצמרת השלטון ; את הבדידות של העיתונאי החוקר מול מערכת שלטונית...
אל הספר