385 23 בנובמבר ,1943 יום שלישי, כ"ה בחשוון תש"ד, שבע בערב שכנעתי את עצמי שתהיה זו סגולה לרשום בעמוד הראשון של מחברת הזיכרונות הרביעית משהו שמח, שיהיה זה סימן טוב לדפים הריקים . חיכיתי אפוא והשתוקקתי במשך שבוע ימים לאיזו חדשה שלא תהיה טבולה במרה שחורה . והנה היום נמצאה לי המציאה הזאת, אבל לאו דווקא הבשורה הטובה האמִתית . עובדי הכפייה מדז'וּרין שנשלחו בקיץ בציד ראשים למחנות גרמניים לעבודת כפייה חזרו היום . לא כולם חלילה חזרו לגן העדן של דז'וּרין ! בחודש מאי נשלחו לשם כולם בבת אחת, אבל לצאת מטריהַטי אפשר רק דרך סדק צר מגודר בחוטי תיל . משום כך הם חוזרים יחידים או בקבוצות קטנות, על-פי המזל, חכמתם ו . . . עוד דבר ! עד היום חזרו בערך מחצית האנשים . מי שמביט בהם, ב"בני המזל" האלה, אינו זקוק לכוח הדמיון כדי לתאר לעצמו את הצרות הצרורות שסבלו בטריהַטי . לאיש מהם אין חולצה לגופו, כמה מהם כרכו שקים על גופם במקום מכנסיים, רובם הולכים יחפים ממש והשאר קשרו סמרטוטים סביב רגליהם . בשרם אכול בידי כינים ופשפשים והם מכוסים פצעים מוגלתיים והפנים, אוי הפנים ! המונח "מתים – חיים" אינו מסוגל לתאר את המציאות, ...
אל הספר