176 מיכל ברנע - אסטרוג את אותה גישה השואפת ללוש את רכיבי המציאות כדי שיתאימו לתמונת עולם רצויה, ולתחושה הרצויה שתעלה בעקבותיה . מעודנת ככל שתהיה, הגישה הזאת מושתתת על השתוקקות ועל חרדה . מהשתוקקות ומחרדה נובע קשב צד, קשב מחפש, קשב הצועד לקראת רשמי החושים במקום להמתין להופעתם ( פרויד, 1911 : 33 ) ; קשב שמתאמץ לזהות ולתפוס רכיבי מציאות שאפשר וצריך, כך נדמה, להפעיל עליהם מניפולציה . תודעה שמתאמצת לצוד ולעצב היא תודעה מצומצמת המחמיצה פרטים ורבדים רבים של המציאות . תמיד יתרחש דבר מה מעבר לאזורי ההתמקדות שלה - מסביבם, מאחוריהם, מעליהם או מתחתם - ולעיתים קרובות הדבר הזה מאיר עיניים, משמעותי וחשוב . לפיכך, הן ההקשבה האנליטית והן הקשב המדיטטיבי נשענים, במיטבם, על גישת קשב בלתי סלקטיבית ובלתי שיפוטית . כשאנחנו שואפים לאיכות כזאת של קשב, עלינו להפריד בינה לבין מצב של בלבול בין המועיל למזיק . בלבול זה הוא דוגמה נוספת לאותם "נוסעים סמויים", לנתחי הבורוּת המספחים את עצמם לרעיונות טובים . אי-סלקטיביות ואי-שיפוטיות אינן אמורות לבוא על חשבון כושר השיפוט ויכולת ההבחנה . מה בכל זאת הן אמורות להיות ? בקצר...
אל הספר