23 אנשים עדינים האם ומְכָל האב, יכולות הנפש המתהווה לחוות טוּב ולהטמיעו, ונטייתה להפנים את מנגנוני העיכול וההתמרה, ואז להצמיח את היכולת לשאת עמימות ותסכול ולהשהות התרוקנות מכאב - כל אלה מנוסחים במונחים של ראשית החיים, אך ממשיכים להשפיע, להתהוות ולהשתנות לכל אורכם, ועוד אחזור לדון בהם בהרחבה . לעת עתה נניח שהרגישוּת מעמתת את הנפש עם "יותר", ושהשאלה באילו מסלולים ינוע ה"יותר" הזה תלויה בדיאלקטיקה בין הגורמים הללו, המַבְנים זה את זה . דיאלקטיקה זו היא שתקבע מתי יעלה ה"יותר" על גדותיו ומתי יווּסת ; מתי יוּטה ויעוּות ומתי ידוכא ויוּחְנַק ; מתי יציף את המערכת עד כדי כך שהיא תיאלץ להתקהות או למות ; מתי יורשה להיות, ובלוויית הציוד המתאים יהפוך למשאב, לזהב טהור, למצע לקשר עם המציאות . העולם נוגע בנו ואנו מרגישים . כל החי מרגיש, בין שהוא מודע לכך ובין שאינו מודע לכך . יותר רגישות - יותר חיים . טובים או רעים - את זאת יקבעו הגורמים האחרים . רגישות היא אפוא חיים או ביטוי של חיים, היא ההיפתחות כלפיהם או ההתקשחות וההיאטמות לעומתם . ככזאת היא מתפרשת על פני הרצף כולו - מהעידון עד לגסות הרוח ( אייגן, 20...
אל הספר