פרק עשרים — למצוא את קולך: מקצבים קהילתיים ותיאטרון

424 פרק עשרים למטפליו הרבים, שבעיקר דיברו איתו על כמה רע הוא מרגיש, התיאטרון נתן לו הזדמנות לחוות באופן עמוק, גופני ממש, איך זה להיות אדם שונה לגמרי מן הנער לקוי הלמידה, הרגיש יתר על המידה, שבהדרגה הפך להיות . מעצם היותו משתתף משמעותי ותורם בקבוצה הוא זכה לחוויה עמוקה של כוח ויכולת . אני מאמין שהגרסה החדשה של עצמו, שחווה באופן ישיר, העלתה אותו על המסלול הנכון, מה שאפשר לו בסופו של דבר להפוך למבוגר האוהב והיצירתי שהוא כיום . תחושת ה"סוֹכנוּת" שלנו, מידת השליטה שאנו חווים, מוגדרת על ידי יחסינו עם גופנו ומקצביו : היקיצה, השינה, האופן שבו אנו אוכלים, יושבים והולכים — כל אלה מגדירים את קווי המתאר של חיינו . כדי שנמצא את קולנו, עלינו להימצא בתוך גופנו — להיות מסוגלים לנשום באופן מלא, לגעת בתחושותינו הפנימיות . זה בדיוק ההפך מדיסוציאציה, שבה אנו מצויים "מחוץ לגוף", מנסים לגרום לָעצמי להיעלם . זה גם ההפך מדיכאון, שְכִיבה רופסת אל מול מסך שמספק בידור פסיבי . משחק הוא חוויה של שימוש בגופנו — כדי למצוא את מקומנו בחיים . תיאטרון המלחמה התמורה שחלה אצל ניק לא הייתה הפעם הראשונה שבה חזיתי ביתרונות ה...  אל הספר