מבואת אלנ שכות תפסיר 149 בראשית א, כב : וַיְבָרֶךְ וכו' לֵאמֹר – וקאל חאכِמא, ביאר ענין הברכה שהיא דרך 657 מאמר וגזירה שיהיו פרים ורבים, מה שאין כן ברכת האדם, עי' רמב"ן ז"ל . ג, ח : מִפְּנֵי – חיאא, ביאור, ור"ל שלא נתכונו להעלים עצמם אלא שנזרקה בהם 658 הבושה, שהרגישו שהם ערומים . ו, ז : כִּי נִחַמְתִּי – אד' תואעדתהם, כמו 'מתנחם לך להרגך' ( להלן כז, מב ) , ור"ל חשבתי מה לעשות על אשר עשיתים, וכן פירש"י ז"ל, ותיקן הגאון ז"ל תר' פסוקים 659 אלו ביחס ההגשמה אל הברואים, עי' מ"ש משמו לק' ( שמות לא יז ) . טו, ט : וְגוֹזָל – ופרך' חמאם, מלת 'חמאם' ביאור הנסתר, כי רק תרים ובני יונה הם 660 הנרצים לקרבן מכל מין העוף הטהור . יח, כא : וְאִם לֹא – אם לא, ותי' 'אדעה' בלי תר' לפי שהיא בכלל 'ואראה', ותיקן 661 הגאון ז"ל תר' פסוק זה כפי מה שמכריחים הפסוקים הבאים . 663 662 – אבא אُמّתין, בתוספת 'אבא', ביאר הנסתר בל' המקרא . כה, כג : שְׁנֵי גֹויִם כו, ג : גּוּר בָּאָרֶץ – ובאלעאגל אסכן וכו', ל' זירוז, כלו' חיש מהר לקבוע ישיבתך בארץ הזאת אשר בה תצליח ואהיה עמך וכו', וזהו טעם כפל הצווי באמרו 'גור' וכו' אחר שא...
אל הספר