3.24 השורש הערבי

מבואת אלנ שכות תפסיר 106 ויקרא ד, לב : לְחַטָּאת – ללד'כוה, כל מבארי לע"ר אמרו שהשם 'אלד'כוה' הוראתו 352 ואם על שם כך תר' כן, הרי כל הקרבנות השחיטה או שריפת האש בלהב חזק, בשחיטה ושריפת אימורים, ולמה נתיחד שם זה לחטאת ? ולא עוד, אלא אפילו במקום שאין שייך קרבן ולא שריפת אש, כמו 'וחטאו ביום השביעי' ( במדבר יט, יט ) תר' 'ויד'כّיה', אף בתלים תר' 'תחטאני באזוב ואטהר' ( נא, ט ) – 'כאנך ד'כّיתני באלאזאב', והנה אנקלוס הבדיל ביניהם, שכל שהוא קרבן חטאת – תר' כמשמעו, והאחרים – כפי ענינם, 'הוא יתחטא בו' ( במדבר יט, יב ) – 'ידי עלוהי', 'ויחטא את המזבח' ( להלן ח, טו ) – 'ודכי', 'ויתחטאו הלוים' ( במדבר ח, כא ) – 'ואדכיאו', שהוא ל' טהרה בלא"ר, וקרוב לומר שהגאון לא רצה לתר' 'חטאת' – שם הקרבן, מל' חטא, לפי שהתכלית הנרצה בשם 'חטאת' היא הכפרה, שענינה טהרה, ולפיכך תפס לשון המתאים לכל הפנים שבאו בל' 'חטאת' ו'חיטוי', ובחר בשם 'ד'כוה' משרש ד'כ"י, והרצון בו כפרה או טהרה, שענינם אחד, ומשרש זה תר' באיוב 'זך אני בלי פשע' 353 ( לג, ט ) – 'אן אנא ד'כי בלא גُרם', כלו' זך וטהור בלי פשע . יט, כד : הִלּוּלִים – מוٔהّלא,...  אל הספר
יד יצחק בן-צבי

האגודה לטיפוח חברה ותרבות על שם עובדיה בן שלום